דפוסי חשיבה שליליים הם אחד מהתסמינים המרכזים של חרדות, פוביות או פחדים מסוגים שונים.
דאגה היא הרכיב ההכרתי של חרדה. לעתים קרובות אנחנו דואגים לגבי אירועים משמעותיים שיש להם חשיבות רבה עבורנו:
- "מה אם יקרה לילד שלי משהו?"
- · "מה אם יפטרו אותי מהעבודה?"
- · "מה אם אהיה חולה ולא יהיה מי שיטפל בי?"
ולפעמים אנחנו דואגים גם לגבי אירועים פחות משמעותיים:
- "מה אם אאחר לראיון העבודה?"
- · "מה אם הדו"ח שהגשתי מכיל שגיאות כתיב?"
- · "מה אם השכנים שלנו יתעצבנו בגלל שהכלב שלנו נובח?"
כאשר דאגות קופצות לתוך המוח שלנו, לעתים קרובות אנחנו מסבים את תשומת הלב שלנו מכל שאר הדברים שאנחנו עושים (או יכולים לעשות) ולהתמקד כל כולנו בתוכן הדאגה. ונדיר שדאגה מופיעה לבדה.
לעתים קרובות אנחנו חווים סדרה של דאגות, כאשר כל דאגה מעוררת דאגה נוספת. ההרגל לדמיין דברים משתבשים ולהאמין בדאגות שלנו מזין את עצמו, ככה שהוא הולך ומתחזק עם הזמן, עד שקשה לנו להפסיק את הדאגה לאחר שהיא מתחילה.
דאגות הן חלק טבעי מהחיים – עד שהן מפריעות לנו לחיות
דאגה היא תגובה טבעית ורגשית, והיא הייתה בין הגורמים העיקריים שאפשרו לבני אדם לשרוד טוב כל כך.
בני אדם ייחודיים בכך שיש לנו את היכולת לדמיין תרחישים עתידיים ולשקול את ההשלכות של פעולות שונות. מדובר ביכולת מדהימה שאפשרה לנו לפתור בעיות ולשפר את איכות החיים שלנו באינספור דרכים.
אבל כל מי ששכב במיטה במשך שעות ודאג בנוגע לדד ליין קרוב בעבודה או ישב ליד הטלפון בהמתנה לקבל בשורות מהרופא יודע שהתקיעות בסבך הדאגה עלולה להיות מתישה מאוד. הבעיה היא:
- שאנחנו מדמיינים אינספור איומים אפשריים – המוח שלנו הוא כמו אולם קולנוע שאף פעם לא נסגר!
- שלעתים קרובות איננו יכולים למנוע לחלוטין את הסכנות שאנחנו הכי פוחדים שיתממשו
מה שכל כך מתסכל בדאגות, הוא שמדובר הן בבעיה והן בפתרון.
אין ספק שדאגות גוזלות הרבה יותר מתשומת הלב שלנו, ושהן יוצרות אצלנו לחץ ואפילו חרדה. אך דאגה גם משרתת תכלית מסוימת. חלק מהסיבות לכך שאנחנו דואגים, היא מפני שאנחנו חושבים שזה מועיל לנו.
דוגמאות של דפוסי חשיבה שליליים
הכנה – לעתים קרובות אנשים מדווחים שהם חושבים כי דאגות לגבי מה שעלול להשתבש עוזרות להם להתכונן לתוצאות שליליות אפשריות.
דאגה: אדם עלול לדאוג בנוגע לטיול הקרוב שלו, ככה שהוא יוכל לחשוב על כל מה שהוא צריך לעשות כדי להיות מוכן לטיול.
מציאות: ייתכן שחלק מההיבטים של דאגה יהיו הכנה, אבל רבים מהם לא ולמעשה עלולים להשפיע על היערכות יעילה באמת. ובכל אופן, אף פעם איננו יכולים להתכונן בצורה מושלמת לכל מה שעלול לקרות בעתיד.
- מוטיבציה – לעתים קרובות אנשים מתארים דאגה כמנגנון הנעה לפעולה.
דאגה: שירי דואגת לגבי המבחן שלה בכימיה, ולכן היא חווה מוטיבציה להישאר בבית וללמוד, בזמן שהחברים שלה יוצאים למסיבה.
מציאות: למרות שרמות מסוימות של דאגה יכולות להניע לפעולה, מחשבות שליליות ודאגות יכולות בקלות להיזון מעצמן ולהתעצם.
וכאשר הדאגות והחרדה שלנו נעשות עוצמתית מדי, האסטרטגיה הזאת עלולה לפגוע בנו. דאגה כרונית מעוררת סטרס כרוני, וכתוצאה מכך עלולה לפגוע בפרודוקטיביות שלנו ולהוביל אותנו להימנע מהדבר שאנחנו מנסים להניע את עצמנו לעשות.
- אמונה תפלה – למרות שזה לא הגיוני, לעתים קרובות אנשים מחזיקים באמונה שאם הם ידאגו לגבי האפשרות שאיזושהי אפשרות איומה תתממש במציאות, הדאגה שלהם תמנע את ההתממשות שלה
דאגה: אמיר חושש שבת הזוג שלו תמות בהתרסקות מטוס (בעקבות פחד מטיסות), והוא מרגיש שבגלל שכל הזמן הוא דואג בקשר לזה, הסיכויים שזה באמת יקרה פוחתים.
מציאות: בגלל שלפעמים כשאנחנו דואגים אנחנו חושבים על אסונות שיש סיכויים קטנים שיקרו, יש לנו ניסיון רב עם דאגות בנוגע לדברים שלא קורים. ובכל פעם שאנחנו דואגים והתרחיש שמפניו חששנו לא התממש, ההרגל של הדאגה מתחזק.
זה עלול לגרום לנו לחפש אחר אפשרויות הרסניות עוד יותר, ככה שנוכל להימנע מהם על ידי דאגה, מה שבאופן טבעי מעצים את הדאגה שלנו וכתוצאה מכך איכות החיים שלנו נפגעת אף יותר.
- הימנעות – באופן דומה, לפעמים אנשים משתמשים בדאגה כדי לייצר דרכים להימנע מכל תוצאה שעלולה לגרום להם לאי נוחות
דאגה: מיכאל דואג שהוא יאחר לפגישה, לכן הוא יוצא מהעבודה שעה מוקדם יותר בכל פעם שיש לו פגישה כדי להימנע ממבוכה אפשרית
מציאות: לא ניתן להימנע מכל האסונות הפוטנציאליים, והימנעות כרוכה במחירים אחרים.
אם ניתקע בניסיון לצפות מראש כל אסון שעלול לקרות, אנחנו נעביר את כל החיים שלנו בניסיון להימנע מדברים, במקום לעשות את מה שחשוב לנו.
- פתרון בעיות – לעתים קרובות אנשים מאמינים שהדאגה שלהם עוזרת להם לפתור בעיה
דאגה: שלי דואגת מה יעלה בגורלו של בעלה החולה בדמנציה, כאשר היא כבר לא תוכל לטפל בו
מציאות: מדובר בהיבט מבלבל במיוחד לגבי דאגה. הצעד הראשון בפתרון בעיות הוא ללא ספק לזהות את הבעיה.
למרבה הצער, כשאנחנו דאוגים אנחנו לעתים קרובות נתקעים בשלב הראשון וגם יש לנו נטייה לדאוג לגבי היבטים מהבעיה שלנו שאיננו יכולים לפתור (שלי דואגת שהמחלה של בעלה תחמיר).
הגברת המודעות (מיינדפולנס) לתהליך של דפוסי חשיבה שליליים יכולה לעזור לנו לשים לב לכך ולשנות את התהליך שלנו, כך שננסה לפתור את הבעיות שאפשר לפתור, וגם נוכל לשים לב מתי אנחנו דואגים לגבי בעיה שאי אפשר לפתור.
- הסחת דעת מנושאים מעוררי חרדה – פעמים רבות אנשים דואגים לגבי דברים מסוימים בניסיון להסיח את דעתם מדברים מלחיצים באמת
דאגה: רוני כל הזמן דואג שהוא יאחר לפגישה, כאשר למעשה הוא בעצם מוטרד מריב שהיה לו עם חבר.
אלה דואגת לגבי בעיות שוליות בנוגע לחוסר המגוון באוכל שמוצע לאימא שלה בבית האבות, בתור שיטה להסיח את דעתה מהמוות הקרב של אמה.
מציאות: דאגה כאמצעי להסחת דעת היא אסטרטגיה הגיונית בטווח הקצר – התמקדות בדאגות משניות ושגרתיות יותר יכול להצליח להסיח את דעתנו מנושאים כואבים באמת ולהביא לנו הקלה לטווח הקצר. אך בטווח הארוך זה מותיר אותנו לא מסוגלים להתמודד ביעילות עם הנושאים הכואבים וזה עלול לחזק את הרגל הדאגה – ויש לכך השלכות שליליות רבות.
