חוסר ודאות – גישה של קבלה כאסטרטגיית התמודדות עם חרדות וחוסר ודאות

מאמר זה עוסק בנושא של חוסר ודאות, ומציע גישה אחרת להתמודדות עם חוסר ודאות.

יש צעצוע מפורסם בתרבות האמריקאית שנקרא כדור 8 קסום.

אתם שואלים שאלה, מנערים את הכדור ואז על הכדור מופיעה תשובה אחת מתוך מספר תשובות אפשריות שנקבעו מראש.

אם המשחק הזה היה עובד באמת, כנראה שלא היו בעולם שום הפרעות חרדה או חוסר ודאות, מפני שהוא תמיד היה מגלה לנו את העתיד לקרות – וכך לא היינו נאלצים להתמודד עם חוסר ודאות שמעוררת חרדות, פחדים או רגשות שליליים מסוגים אחרים.

אי יכולת להתמודד עם חוסר ודאות מעוררת חרדה

מחקרים מראים שאנשים שמתמודדים עם חרדה כרונית מתקשים מאוד להתמודד עם חוסר ודאות – כלומר, סיטואציות שהם לא יודעים כיצד הם יסתיימו.

חשיבת יתר – על אירועי עבר או השלכות אפשריות של אירועים עתידיים – היא למעשה אסטרטגיית התמודדות עם חוסר ודאות. כאשר אנחנו לא יודעים מה עומד לקרות, המוח שלנו מתחיל לייצר מספר תוצאות אפשריות ויוצר אצלנו תחושה שאנחנו יודעים יותר מכפי שאנחנו למעשה יודעים.

קחו לדוגמא אדם שניגש לבדיקת דם שגרתית.

לפני הבדיקה, במהלך הבדיקה ועד שהוא מקבל תוצאות, הוא מדמיין תוצאות שליליות אפשריות מסוגים שונים. הוא אפילו שוקל אפשרויות טיפול שונות עבור המחלות שאולי יתגלו אצלו.

הבעיה בסוג זה של דאגה כרונית, או רומינציה, היא שהמוח החרדתי איננו רציונאלי, ושיש לו נטייה להמציא תרחישים איומים ונוראיים שהסיכויים שהם יתממשו נמוכים למדי.

אז בזמן שאותו אדם דואג לגבי השלכות אפשריות, ומרגיש סוג של הקלה רגעית בטווח הקצר, אסטרטגיה זו של התמודדות עם חוסר ודאות למעשה רק מעוררת אצלו יותר ויותר חרדה ככל שהזמן עובר.

זה קורה מפני שכאשר אנחנו לא יכולים להתמודד עם חוסר ודאות, אנחנו לוקחים יותר אחריות מכפי שהגיוני שניקח על עצמנו בסיטואציה נתונה.

אמונות טפלות בתור התמודדות עם חוסר ודאות

אנחנו מתחילים להאמין לאמונה טפלה שלפיה דאגות או דפוסי חשיבה שליליים איכשהו שומרים עלינו מפני ההתממשות של אותם תרחישים שליליים.

אבל גם אם נחשוב על תוצאות בדיקת הדם עשרים וארבע שעות ביממה, התוצאות יישארו ללא שינוי.

ולפעמים, כאשר מתברר שהתוצאות רגילות ושאין סיבה לדאגה, מתעוררת נטייה בלתי רציונאלית להאמין שהדאגה היא שאחראית לתוצאות החיוביות שקיבלנו. ואז, בפעם הבאה שאותו אדם חווה חוסר וודאות, יהיה לו דחף לדאוג שוב ולגשר על פער הידיעה שיש לו.

זה כאילו שאנחנו אומרים לעצמנו "אם אני לא אדאג לגבי זה, זאת אשמתי אם יקרה משהו רע".

למרות הנטל הכבד של גישה זו, אנחנו ממשיכים לדאוג ולחשוב שזה עוזר לנו, בעוד שלמעשה זה גורם לנו לחוות חרדות ופחדים בעוצמות הולכות וגוברות.

לדוגמא, אנחנו בודקים שוב ושוב האם כיבינו את התנור, או שאנחנו מתחילים לחפש וודאות ולשאול את עצמנו ואת האנשים שמסביבנו אינספור שאלות "את בטוחה שאת עדיין אוהבת אותי?" "האם הילד שלי מוגן מפני סכנה?" "מה יקרה אם הם לא יאהבו אותי?" "האם אי פעם אמצא אהבה?"

הדרך היחידה להתמודד עם חרדה היא לקבל אותה

אורח חיים זה, של דאגות כרוניות מעוררות חרדה, עלול להיות מתיש מאוד, ולאורך זמן הוא בהחלט פוגע באיכות החיים.

הרעיון שאנחנו צריכים לדאוג או להישאר במצב של דריכות תמידית על מנת שלא יקרה לנו שום דבר רע איננו יותר מאשר אשליה.

סבל הוא חלק בלתי נפרד מהחיים.

זה לא מתפקידנו להרגיש ודאות לגבי הנעלמים בחיים שלנו, ולמעשה, זאת משימה בלתי אפשרית. השליטה האמיתית היחידה שיש בידינו היא היכולת לקבל מידה הגיונית של חוסר ודאות, כך שלא נחווה חרדה בעוצמה שגוזלת מאיתנו כל אפשרות לחוות שמחה או הנאה מהיכולת להיות נוכחים ברגע.